מגיל צעיר היתה בי תשוקה גדולה לציור ולמשחקי מחשב. הייתי מבלה שעות ארוכות מול הדף או המסך ויוצר לעצמי עולמות דמיוניים. הציור נותר רק כתחביב אבל את התכנות הפכתי למקצוע כשסיימתי את התואר שלי במדעי המחשב.
את טלי פגשתי כבר בתיכון וביחד הקמנו משפחה חמודה עם שלושה ילדים, ארבעה חתולים וכלבה אחת. במשך 20 שנה התמדתי בקריירה שלי, בזוגיות שלי ובאבהות שלי. היו לי תקופות טובות יותר וטובות פחות. לא היו שם דרמות גדולות במשך די הרבה זמן.
כל זה עמד להשתנות כאשר קיבלנו על עצמנו החלטה לצאת מאיזור הנוחות ולעזוב את הבועה. כחצי שנה אחרי שעברנו מחולון לזכרון יעקב, אזרתי אומץ ועזבתי את מקום העבודה היציב שלי. מאז אותו מעבר חד החלפתי כמה וכמה מקומות עבודה בקצב מסחרר, דילגתי מדבר לדבר, הרגשתי שבא לי להתנסות, המון דברים סיקרנו אותי. עשיתי הרבה טעויות בדרך ולמדתי המון. עזבתי עבודות שלא התאימו לי ואפילו פיטרו אותי פעמיים!!
נפלתי וקמתי והמשכתי. בתוך הטלטלה הזו פגשתי המון קשיים אישיים. קשיים כלכליים ומשפחתיים. חוויתי תקופה ארוכה של מאבק הישרדותי מתמיד. הייתי בניתוק רגשי, בכיווץ גדול ובחשיקת שיניים.
למזלי הרב לא הייתי לבד ולאורך הדרך פגשתי כל מיני אנשים שליוו אותי, תמכו בי, הקשיבו וכיוונו. זה התחיל בתהליך מאתגר של שיקום היציבה שנמשך כשנה וחצי. בתוך התהליך הזה התחזקתי פיזית ורגשית ולמדתי לפגוש את גוף הרגש שלי שהייתי מנותק ממנו במשך תקופה כה ארוכה.
משם נפתחתי אל עולם הרוח והכתיבה. פגשתי מורים שהם השראה גדולה ומקור בלתי נדלה של חכמה. למדתי לגעת בכאב, לעבור דרך קירות, להשתחרר מטראומות, לראות את הטוב ולברוא מציאות. יצרתי הרבה קשרי חברות חדשים והרגשתי שהלב שלי נפתח אחרי שנים של סגירות.
ובעיצומה של הטרנספורמציה הרוחנית שלי מצאתי את עצמי מפוטר מעבודה ועל סף פירוק הזוגיות היפה וארוכת השנים שבנינו ביחד. חשוב להבין שכשיוצאים למסע ועושים שינוי גדול בדרך פוגשים את המציאות בגודל טבעי. התרגלתי במשך שנים לחיות עם פילטרים שהוסרו בבת-אחת ויכולתי לראות את הפער הגדול בין האידאל הרוחני לבין המציאות שבה אני חי. הכאב היה מעבר ליכולותי. מתוך הפחד להתמודד עם הפער יצרתי לעצמי מציאות הרסנית שהביאה למשבר זוגי עמוק.
פגשתי את הספק הגדול. עלו בי שאלות לא פשוטות. אולי הדרך הרוחנית הייתה טעות אחת גדולה? אולי בעצם לקחתי את הפנייה הלא נכונה? אבל התודעה לא יודעת לעשות סיבוב פרסה, את שנעשה לא ניתן להשיב.
הדרך היא לא תמיד קלה, ציפו לנו שיעורים גדולים ועצמתיים. טלי ואני אספנו את השברים ועברנו ביחד תהליך שבו הסכמנו להתחיל ממש מהתחלה. היינו בטיפולים ובסדנאות שעזרו לנו לשים את משקעי העבר מאחורינו ולקחת החלטה משותפת לבנות משהו חדש מאפס.
בדיעבד גילינו שהמשבר הזה שכל כך פחדנו ממנו, היה בסיס משמעותי לצמיחה שלנו. של כל אחד בעצמו ושל שנינו כזוג. מתוך השבר העזנו לפתוח ולדבר על נושאים שלא היה לנו האומץ לגעת בהם קודם. כל אחד גילה בתוכו תעצומות מפתיעות ומשמחות, הרגשנו שקיבלנו מתנה גדולה.
המשברים שחוויתי למדו אותי שרוחניות זה לא רק מדיטציה, טקסים, סדנאות וטקסטים מעוררי השראה. רוחניות אמיתית זה תרגול יומיומי. זה להישאר בנוכחות ברגעים הכי קשים. זה לקחת בחירות אמיצות ולהישאר בלב פתוח. זה להסכים לסלוח ולשתף פעולה עם מי שפגע בי.
ואני עדיין בדרך, תמיד. פוגש בכל יום פחדים ואתגרים חדשים ומסכים להיות, לכאוב ולצמוח.