תּוֹדָה לְךָ בִּיבִּי,
תּוֹדָה שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי
אֶת מָה שֶׁאֲנִי נוֹטֶה לִשְׁכֹּחַ
כִּי אֲנִי, גֶּבֶר פריווילגי
מֵבִין רַק בְּכוֹחַ
אֲנִי מִתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם
כְּאִלּוּ הַכֹּל כָּל כָּךְ טוֹב וְנָכוֹן
אֲנִי שֶׁמְּקַבֵּל יַחַס הוֹגֵן
אֲנִי שֶׁהוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּבִטָּחוֹן
אֲנִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד
אֲנִי שֶׁרוֹאָה הִזְדַּמְּנוּיוֹת עוֹד וָעוֹד
לָכֵן חָשׁוּב לִזְכֹּר
שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן מְקוֹמוֹת
כָּל כָּךְ אֲטוּמִים
שֶׁהָאוֹר לֹא מַצְלִיחַ לַחְדֹּר
לִפְעָמִים אֲנִי קְצָת מִתְבַּלְבֵּל
וְחוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ לֹא הָאֱמֶת
כִּי הַיּוֹם קְצָת קָשֶׁה לְהַבְדִּיל
בֵּין זִיּוּף לַמְּצִיאוּת
אֲבָל אֶצְלֶךָ הַכֹּל כָּל כָּךְ אוֹתֶנְטִי
אֵין מָקוֹם לְטָעוּת
אַתָּה הֲרֵי כְּבָר מִזְּמַן הֵבַנְתָּ
שֶׁתְּשׂוּמַת לֵב זֶה כָּל הָעִנְיָן
לֹא חָשׁוּב מָה אָמַרְתָּ אוֹ עָשִׂיתָ
הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה קְצָת בלאגן
וַאֲנִי לָרֹב מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט
שְׁלוֹשָׁה לַיְקִים וְהֶעָרָה אַחַת
חָשׁוּב לְדַיֵּק וְלִבְרֹר מִלִּים
שֶׁהַמֶּסֶר יִהְיֶה בָּרוּר וְחַד
בִּיבִּי יקירי
כַּנִּרְאֶה שֶׁפִסְפַסְתָּ
מִי הִיא הַשּׁוֹלֶטֶת
וּמִי הוּא חַיַּת הַמַּחְמָד
וְעִם כָּל הַגִּחוּךְ וְהַצְּחוֹק
הַפַּעַם לֹא אֶשְׁתֹּק
חֹסֶר שִׁוְיוֹן וְאַלִּימוּת כְּלַפֵּי נָשִׁים
זוֹ הַבְּעָיָה שֶׁלִּי וְגַם שֶׁלְּךָ, בִּיבִּי
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ לַעֲשׂוֹת
לֹא רַק לְדַבֵּר שְׁטוּיוֹת