נתקלתי (לפני כמה שנים טובות) בטענה מעניינת וממנה אני רוצה ללמוד משהו על הטבע (טבע האדם). מדובר על טענה מהעולם של מערכות מחשב מבוזרות שנקראת Brewer’s conjecture על שמו של Eric Brewer, והיא ידועה יותר בשם CAP theorem. שזה ראשי תיבות של Consistency, Availability, Partition tolerance. בגדול הטענה היא שבכל רגע נתון יכולות להתקיים רק 2 מתוך שלושת התכונות.
אז כפי שציינתי הטענה מדברת על מערכות מחשב מבוזרות. ומחשבים כידוע הם הרבה יותר מדוייקים, מהירים וצייתניים מבני האדם. ויחד עם כל העליונות הטכנולוגית הזו אומר כאן מר ברוור שבלתי אפשרי להגיע למצב שכל השרתים במערכת יהיו תמיד זמינים, מסונכרנים וגם במצב של פילוג (תקלת תקשורת זמנית).
אנחנו כבר מכירים בכך שקצרים בתקשורת זה חלק מהמציאות, אי-אפשר להעלים אותם לחלוטין, ולמעשה הם די נפוצים. זמינות זה הערך הקדוש ביותר שקיים היום, הרבה מעבר להתנהלות מוסרית, עזרה לזולת או אפילו חיי אדם, אתה לא זמין משמע אתה לא קיים (מה? אין לך פייסבוק?!).
ומה לגבי הסנכרון?
אז החבר׳ה מהעולם של המערכות המבוזרות הבינו שלא נותרה ברירה אלא לוותר קצת על הסינכרון. והם מצליחים, באותות ובמופתים והרבה מאוד משמעת עצמית ומקצוענות, לצאת מסנכרון ולחזור לסנכרון בקבועי זמן קצרים מספיק כדי לשמור עלינו בחיים (מדובר לא אחת על מערכות קריטיות).
״המכונות שייצרנו מספרות את הסיפור שלנו״ בואו נקשיב לסיפור הזה ונבין שכמו הכל גם חוסר הסנכרון שאנחנו חווים עכשיו הוא זמני. כל אחד מאיתנו הוא חלק ממשהו גדול יותר. לפעמים נהיה משוכנעים שנזרקנו אל מחוץ למערכת. נכון, זה קורה, וכשזה קורה זה יכול להרגיש נורא ואיום. תזכרו שזה עובר. כולנו כאן ביחד.