לימדו אותי לא לקבל דבר כמובן מאליו, להשאיר תמיד מקום לספק. לשאול שאלות, לחקור, לברר, לבחון כל עניין מנקודת מבט ביקורתית ולהשמר מאנשים שיש להם יותר מידי תשובות נחרצות ומוחלטות.
ואני הייתי תלמיד חרוץ, הטלתי ספק, שאלתי וביררתי לפני שקיבלתי. בחנתי כל דבר בביקורתיות לפני שהסכמתי. בלימודים בעיקר אבל גם במערכות יחסים עם בני משפחה קרובים ועד חברים רחוקים וגם בכל פנייה והחלטה. האמנתי שהגישה הזו שומרת עלי וחושפת את האמת שמסתתרת מאחורי מצגי השווא, זה היה מאז ומעולם המצפן שדייק עבורי את הדרך והביא אותי עד הלום.
ואז המצפן התקלקל.
השאלות רק בלבלו אותי ולא הביאו לתשובות שחיפשתי. הביקורתיות כלפי חוץ הופנתה פתאום כלפי פנים. הספקות הובילו לפחדים, חרדות ולילות ללא שינה. ההחלטות בחיי הפכו מהוססות. הפסקתי להאמין ביכולת שלי לנווט את החיים למקומות שמיטיבים איתי. פחדתי מאוד מהסחף של זרם החיים. סירבתי לכל דבר שאיים אפילו במעט על השגרה והסתגרתי בפינה. הרגשתי מאוד בודד, מנותק, מרוחק ואובד עצות.
ושם במקום הנמוך והחונק, שממנו כבר אין לאן לרדת וכבר אין מה להפסיד הסכמתי לשמוע את הקולות מבחוץ, אלה שמעבר לרעש הפנימי הביקורתי והמכלה כל. את המלים הטובות והמחזקות של אנשים שהאמינו בי וסרבו להטיל ספק. הלכתי בעקבות הקולות והאנשים. בהתחלה עם המון חששות, בצעדים קטנים, זהירים ומדודים ואחר כך במעט יותר ביטחון ואמונה.
התחלתי להגיד כן. פתחתי דלתות ונכנסתי אל הלא נודע וכל פעם להפתעתי הרבה גיליתי מרחבים חדשים נעימים, חמימים ומחבקים. במקומות החדשים האלה פגשתי אנשים אמיצים. כאלה שלא הרגישו שום צורך לשפוט ולבקר, לשאול ולברר. אני חושב שגם הם כמוני הגיעו לאותו מקום שאפשר להגיע אליו רק מתוך אמונה ושלווה פנימית והמפגש היה מחזק ומעצים, משוחרר מחוקים, כללים ומוסכמות.
כל הזמן הזה לא הפסקתי לאחוז במצפן הישן, זה שכבר התקלקל והפסיק לעבוד. כשהתחלתי להרגיש שוב את הקרקע היציבה מתחת לרגלי המצפן התעורר והתחיל לזמזם ולייצר קולות. בהתחלה הקולות היו מאוד חלשים ועדינים וכמעט לא שמתי לב לקיומם. אבל לאט לאט הם הלכו והתחזקו. הכל קרה בהדרגה והיה נראה כאילו אלה הקולות הטבעיים שלי שהיו שם מאז ומעולם.
אני מודה שעדיין קשה לי לשחרר את המצפן הזה. אני זוכר היטב לאן הוא הוביל אותי. מאוד הייתי רוצה לזרוק אותו ולהיפטר ממנו אחת ולתמיד אבל כנראה שהמצפן הזה הוא חלק בלתי נפרד ממני. היום אני כבר מכיר צלילים אחרים ולאט לאט אני לומד להבדיל בין הקולות, אלה שמגיעים מהלב ואלה שבוקעים מהמצפן הישן. לרוב השילוב של הצלילים צורם וקשה, אבל מידי פעם יש הרמוניה נפלאה ואז אני מתחיל לעוף.