״ככל שהיא מתאמנת יותר, מיומנותה גוברת. ככל שמיומנותה חזקה יותר, בטחונה מעמיק. ככל שהיא חשה ביטחון רב יותר, כן היא נוטלת סיכונים רבים. ככל שהיא מסתכנת יותר, המשחק מלהיב יותר״ - אסתר פרל.
הבוקר נקלעתי לסיטואציה מאוד לא נעימה בחלל הצפוף של קרון הרכבת. הסיטואציה עצמה אינה חשובה. מה שחשוב הוא שבמשך דקה בערך התנגן בראשי הקול הבא: ״עזוב אותך… לא שווה להגיב… זה לא עניינך… אל תתערב… לא ביקשו שתתערב… לא כדאי להסתבך…״. כנראה שקול דומה התנגן בראשם של כל האנשים שישבו סביבי בפנים חתומות ו״בחרו״ שלא להגיב. כעבור דקה נגמרה הסבלנות שלי וכבר לא הייתי בבחירה. בהתחלה עוד ביקשתי רשות לדבר בזהירות ובהססנות ומשלא עצרו בעדי המשכתי בקול הרבה יותר תקיף וברור ואסרטיבי. ציר הרשע סירב להיכנע ללא תגובה מצידו. לפני שהספקתי לענות גיליתי שעוד מתנדנדים נוטים פתאום לצידי ודי מהר הסתיימה המערכה והשלווה חזרה לקרון. כוחות הברית החליפו ביניהם חיוכים של שמחה מתוקה. ואני פתאום קצת התרגשתי והתלהבתי ממה שקרה שם, מהתעוזה. ואחרי שקראתי את המשפט הזה של אסתר פרל פתאום כל מיני דברים התחברו לי. ככל שרקדתי יותר, השתפרתי, הבטחון גדל, לקחתי גם קצת סיכונים… ובסופו של דבר נפצעתי. והפציעה הזו קצת כואבת ומעציבה אותי. והיום היא גם אומרת לי לא לוותר, לקחת סיכונים, להעז.