פתאום מתחשק לי לכתוב על מה שאסור. בא לי לכתוב על תנועה ומגע. הבוקר יצאתי לריצה (רגע לפני שגם זה יהיה אסור), מצד אחד זה היה ממש גרוע מבחינת הכושר הגופני. מצד שני הריצה הזו הרחיבה לי את הלב והנשימה כמו שכבר מזמן לא הרגשתי. תנועה ומגע הם מצרכים בסיסיים עבורנו, לא פחות מאויר, מים זורמים ונייר טואלט.
תנועה ומגע להרגשתי הם שני המצרכים הדרושים לזרימה של אנרגיה. המגע מאפשר זרימה של אנרגיה בין גופים, ותנועה מאפשרת זרימה בתוך הגוף. אז נכון שיש גם אנרגיות שליליות כגון חולי וחרדה ולעיתים זה מה שזורם דרכי ובתוכי.
אז?
אז פתאום אסור לגעת וגם לא לצאת מהבית כדי שחס וחלילה קמצוץ מהשליליות הזו לא יגיע אלי. והזרימה הולכת ומאטה, הולכת ונעצרת עד כדי קיפאון. עד כדי קבעון. האנרגיה תקועה ולא זורמת. מנעתי מגיפה ונשמרתי ממחלה, אבל באותו הזמן אני מונע ממני גם את הטוב שרוצה ויכול להגיע אלי ולעבור דרכי. פרי הדעת הוא מה שגירש את המין האנושי מגן עדן ועכשיו יש לנו פרי אסור חדש, אולי אפילו מחלקת פירות שלמה אסורה.
השאלה היא לאן אנחנו הולכים לצאת מכאן? ועל איזה פרי באמת כדאי לוותר?