כשאני מרגיש קרבה הלב נפתח, אני מרגיש שרואים אותי, מבינים אותי. וגם אם יש חוסר סנכרון הוא נסלח מיד ומתפוגג בקלות.
כשאני מרגיש קרבה, אכפת לי יותר, אני קשוב יותר. יש בי יותר בהירות והבנה לגבי מה שנדרש ממני. אני יודע מה לעשות והעשייה שלי מתקבלת בקלות ובאהבה.
המלה קרבה בעברית מתארת הרבה פעמים סמיכות פיזית, אבל לא תמיד יש קשר ישיר בין התחושה של קרבה לבין הקרבה הפיזית. כרגע, למשל אני מאוד קרוב פיזית לבני המשפחה שלי אבל לעיתים אני מרגיש מאוד מרוחק רגשית עד כדי כך שבא לי לברוח רחוק מכאן ולהיות קצת לבד.
ניסיתי להבין למה קשה לי להרגיש קרבה אל האנשים שממילא קרובים אלי? אולי אלה הציפיות שלי שהרבה פעמים לא תואמות למה שקורה בפועל. לפעמים הציפיות הן שהכל יזרום ויהיה הרמוני אבל המציאות ״משתבשת״ לכיוון אחר לגמרי, לפעמים הייתי רוצה משפחה אחרת, הייתי רוצה שיתנהגו אחרת, יחשבו אחרת, ייראו אחרת.
מה שיותר מפתיע הוא שדווקא ברגעים כאלה שנראה שהכל ממש טוב ונעים, דווקא מתוך השקט הזה באים כל מיני קולות שליליים שזורעים בי פחד וחרדות וציפייה שהמציאות ״צריכה״ להיות לא טובה. אבל מאיין באים הקולות האלה? למה הם מטרידים ומקלקלים? למה אי-אפשר פשוט להסתפק ביופי של הרגע?
אולי יותר קל להקטין ציפיות? לצמצם פערים, לצפות לרע ואז, איזה פלא, הרע מגיע. וכשמגיע המשבר ״שאליו כל כך ציפיתי״, פתאום הפער בין המציאות לציפיות שלי הולך ומצטמצם. וככל שהפער הולך ומצטמצם, הקרבה הולכת וגדלה, ואז מופיעה אחוות השורדים, החמלה, שותפות הגורל והגבורה אל מול האויב.
האפשרות השנייה היא לעשות את ההיפך הגמור. להגדיל את הציפיות עוד ועוד. להיות מחמיר, נוקשה ובעל עקרונות, להציב תמיד את הרף הגבוה ביותר, לעולם לא לוותר, להקפיד קפדנות יתרה ולהגיע להישגים, לצבור רכוש רב ומעמד של כבוד. לשים את המשימה לפני האנשים. ככה אפשר להפוך למצליחים ועשירים ולנצח במאבקים.
אבל לא לכולם זה מתאים, לא כולם ילכו אחרי באש ובמים. אם הסטנדרטים שלי כל כך גבוהים, לא כולם יעברו את הרף, וכך אשאר עם קומץ קטן של תומכים, אולי אפילו לגמרי לבדי עם עצמי ב״פסגה״, רץ הכי מהר קדימה, הרחק מכל השאר.
אז אולי הקרבה מתחילה בתוכי. בלקבל את המציאות בגודל טבעי, בלי להקטין או להגדיל. ואז לאט לאט, יום יום, תוך תרגול והתמדה, הלב קצת מתרחב, החיוך קצת יותר עגול, הדמעות יורדות יותר בקלות והנשימה נפתחת. הציפיה מתחלפת בסקרנות, הסבל פוחת, הפחדים מתפוגגים. אין משבר, אין אויב וגם לא עושר רב והתהילת ההצלחה.
רק שלווה.