ביקשתי שיפנה את הכלים הנקיים מהמדיח והוא הבטיח שעוד מעט, אחרי המשחק. אבל בערב הכלים הנקיים עדיין חיכו שם, בכיור נערמו כלים מלוכלים והבלאגן במטבח חגג.
ביקשתי ממנה שתחכה בחמש בדיוק והיא אחרה לי בחצי שעה ולא הייתה זמינה בנייד, מאוד דאגתי וגם כעסתי שהיא בזבזה לי את הזמן.
היו לי חיים מאוד מבטיחים, סמכתי על העבודה והמשכורת שיספקו את כל צרכיי, אבל אז הסגר הגיע והוא לא מאפשר ולא מאפשר ודי כבר ונמאס.
איך אפשר לסמוך על משהו או מישהו כשאני שוב ושוב מתאכזב. זה פשוט לא הוגן ואני תמיד יוצא פראייר. לא מבקש יותר, עכשיו אני דורש! ואם המדיח לא פנוי תוך 10 דקות יש איומים שעפים באוויר. ואם היא לא תגיע בזמן אני אכעס מאוד, אני אסובב את הרכב ואחזור הביתה, שהיא תחפש אותי בנייד!
ועד שהסגר לא ייגמר אני אפגין ואכתוב ואתלונן ואמשיך להיות במאבק. לא אתן שיעבדו עלי! לקחתי שורה של עורכי דין שינסחו לי חוזים והסכמים, ביקשתי שיוסיפו עוד ועו״ד סעיפים ויחתימו את כל הצדדים. שילמתי את כל הביטוחים בזמן ואני תמיד מבקש חשבונית גם על המסטיקים במרכולית.
הגוף סומך עלי שאני אתן לו אוכל מזין ובמידה, אבל מכל הסטרס של החוזים, הביטוחים והחשבוניות קצת איבדתי ריכוז והעמסתי עליו הרבה פחמימות ריקות וגם לא מעט אשמה.
קשה לו עכשיו לגוף, והוא די כבד, אבל הוא עדיין לא מפגין התנגדות נחרצת. הוא משתדל להמשיך לשרת אותי נאמנה, הוא סומך עלי עד הסוף. הוא גם סומך על עצמו ויודע שיש ביכולתו לרפא כל פצע, להחלים ממחלה ולנקות זיהומים. הוא מאמין וזוכר את מה שאני כבר הפסקתי ושכחתי. הוא בונה את עצמו מחדש בכל יום ובכל שעה. ואני אולי כבר ויתרתי, ובמקום לבנות אני עסוק בחשדות, בניסוח של סעיפים ותנאים, במאבקים ובשריפת גשרים.
הוא מזכיר לי שאני יכול לבחור לשנות את הסיפור שנרקם לי בראש. אחרי הכל, לפעמים באמצע משחק קצת קשה לעצור בבת אחת, ואולי הוא סתם שכח. והיא ממש השתדלה להגיע בזמן, אבל הסוללה נגמרה והיא התעכבה ממש לא בכוונה.
ואולי ההחלטה על הסגר, בניגוד לכל הניחושים וההשערות, היא בכלל לטובתי העליונה. יכול להיות שיש כאן הזדמנות לתרגל איפוק וחוסן נפשי, דחיית סיפוקים והתמסרות. ואולי המצב הזה מזכיר לי לא לוותר כל כך מהר, לעמוד זקוף על שתי רגליים ולעמוד על הזכויות והחירויות הכל כך בסיסיות.
תקראו לי נאיבי, אופטימי חסר תקנה או יען שטומנת את ראשה בחול. אולי אני עוף מוזר וקשה לקנות את הסיפור ההזוי שלי. כרגע יש סיפורים בשפע, כל אחד הזוי לא פחות. כל אחד מאיתנו שונה ולכל אחד מתאים סיפור קצת אחר. אז אולי לא כדאי לקנות סיפורים מאף אחד, גם לא ממני. אולי הכי כדאי שכל אחד יכתוב את הסיפור שלו ממש בעצמו.
אולי במקום להאשים את כולם בחוץ ולייצר פחדים בפנים כדאי לי לקחת אחריות, לבחור את מה שחשוב לי באמת, את מה שבידי לשנות, לשנות את הסיפור או פשוט לעשות.
פעם פגשתי אדם טוב שנתן לי את עצה לכתוב את הסיפור שלי בעצמי ומאז זה בדיוק מה שאני עושה. לאדם הזה קוראים גבי ניצן ואפשר להגיע אליו ולקבל ממנו את העצה הזו באופן אישי ממש כאן בקישור