תרגול

מצאתי את עצמי לא פעם אומר את המשפט: “את בוחרת להיעלב!”. זו אמירה די קשוחה שאמצתי בשלב כלשהו בחיים, ככל הנראה שלב לא קל שדרש ממני תעצומות נפש, מידה רבה של הדחקה ואולי אפילו ניתוק רגשי. היום אני כבר לא מתחבר למשפט הזה אבל הוא טבוע בי חזק ולעתים עדיין נשלף ברגע של חוסר שליטה. אני נאלץ להודות שעצם האמירה די מעליבה, ואכן זוגתי נעלבה לא פעם אחרי שבחרתי במשפט הבעייתי הזה. האם הברירה באמת תמיד זמינה עבורי? האם באמת אפשר לבחור להיעלב או לבחור להימנע מעלבון?

השאלות האלו העסיקו אותי לא מעט והחלטתי לחקור אותן. כיוון שעלבון זו רק אפשרות אחת מתוך שלל רגשות ותחושות הבנתי שהשאלה שמעסיקה אותי רחבה יותר ועוסקת ביכולת הבחירה באופן קצת יותר כללי. “יכולת בחירה” ו”חופש בחירה” (free will) נתפשים בעיני כמושגים שונים במהותם. “חופש בחירה” עוסק בדיון הפילוסופי שנע בין שליטה בגורל, לבין ההבנה שהגורל נכתב מראש. “יכולת בחירה” מתאר סוג של מיומנות שהוא מבחינתי מושג הרבה יותר פשוט.

וכדי לפשט את העניינים עוד החלטתי להתחיל את החקר מבחירות שלא קשורות לעולם הרגש. תחילה בחנתי את המצב הבא: לפני מונחת משקולת ששוקלת 100 קילו (אני לא מסוגל להרים את המשקל הזה). יש לי את האפשרות לנסות ולהרים את המשקולת או לוותר מראש. האם יש כאן בחירה אמיתית? מכיוון שידוע לי מראש שאיני מסוגל (עדיין) להרים את המשקולת הבחירה הזו פחות משמעותית עבורי וגם אם אנסה ואכשל אראה בכך בסך הכל אישור למשהו שכבר ידעתי קודם.

נניח מצב אחר שבו לא ידוע לי משקלה המדויק של המשקולת וייתכן שעל פי צורתה יש להערכתי סיכוי טוב להצליח להרים אותה. נניח עוד שאם אצליח להרים את המשקולת אזכה בדבר מה בעל ערך רב עבורי. במקרה זה הניסיון הכושל להרים את המשקולת עשוי ללמד אותי כמה דברים חשובים. קודם כל אלמד שאין ביכולתי להרים את המשקל הנתון. מעבר לכך אלמד גם עד כמה חשוב לי לזכות באותו פרס שהובטח לי לו הייתי מצליח.

100 קילו זה באמת משקל גדול מאוד עבורי. לא בטוח שבכלל מומלץ לי לנסות ולהרים משקל כזה. הסיכון לפציעות גדול מידי. אנסה לדמיין משקל מספיק גבוה שאיני מסוגל להניף כעת, אבל מספיק נמוך כך שלאחר מספר שבועות של אימונים יהיה מציאותי לגבור עליו ולהצליח להרימו. עתה לא מדובר בבחירה אחת אלא בתהליך שמורכב מרצף של בחירות. למשל בכל רגע נתונה בידי הבחירה לוותר על התהליך ולפרוש. ההצלחה אינה ידועה מראש ואינה מובטחת, אבל אם אתמיד בתהליך יש סיכוי טוב שאעמוד במשימה. הרי ידוע שכח מתפרץ שנדרש בהנפת משקולת כבדה זו יכולת שניתן לשפר על ידי תרגול. עוד ידוע לי שניתן להגדיל את מסת השריר על ידי משטר אימונים מסודר שכולל סרגל מאמצים, מנוחה מספקת ותזונה הולמת.

האם יש קשר בין הנפת משקולות ואימוני כוח לבין עמידה בעלבון, כעס, מבוכה וכדומה? אעבור כעת לכמה דוגמאות נוספות…

חבר קרוב שמתכוון לפגוע בי ובוחר מלים משפילות ומעליבות… האם באותו רגע אני באמת מסוגל להיות בבחירה? יתכן שמצב כזה דומה במקצת לאותה משקולת שאין ביכולתי להרים, ואולי לא אוכל להצליח לגבור עליה גם לאחר תהליך ארוך של אימונים, לחילופין לא אצליח להתעלות על העלבון פעם אחר פעם, כשלמעשה כל ניסיון אולי אפילו יפגע בחוסן הנפשי שלי.

נניח שאותו חבר לא מתכוון להרע ובעקבות פליטת פה זרק כמה עקיצות לא נעימות. אותו חבר מאוד קרוב ללבי ולא ארצה לנתק אתו קשר רק בגלל טעות רגעית. ובכל זאת באותו רגע העלבון יכול להיות כואב וצורב. ייתכן שלא אצליח להסתיר את רגשותיי. ייתכן שבאותו רגע לא אצליח לשלוט בעצמי ואשיב לו באותה המטבע. אם זו הפעם הראשונה שנחשפתי להתנהגות כזו אצל אותו חבר הרי שלמדתי כמה דברים חדשים עליו, עלי ועל מערכת היחסים שלנו.

אם נניח שההיכרות בינינו היא ארוכת שנים ואנחנו כבר למודי ניסיון. אני כבר מכיר בסוג הזה של התבטאות אצל אותו חבר ואני כבר יודע לפרש את כוונתו האמתית המסתתרת מאחורי בחירת מלים בעייתית, הרי שכבר עברנו ביחד תהליך משותף וכעת יש בי את החוסן הנפשי לשאת את משקלן של המלים בהצלחה. סרגל המאמצים כבר מאחורי, שנינו בחרנו מספר רב של פעמים בעבר להתמיד ולשמור על הקשר. אבל ייתכן שבנינו קשר שלא מיטיב לנו. ייתכן שהקשר הזה מייצר באופן קבוע עומס רגשי מיותר.

לכל אדם מבנה גוף מסוים ובעל פוטנציאל שונה. משקל בלתי אפשרי עבור אחד יכול להיות קליל עבור אדם אחר. כך גם מבנה האישיות שונה מאדם לאדם. מצבים מסוימים שיהיו בלתי נסבלים עבור אחד עשויים להיות רצויים עבור האחר. נראה שהבחירה אכן תמיד נתונה בידי, אלא שבדרך כלל רק חלק מהאפשרויות פרושות בפני בהתאם למבנה האישיות שלי ולניסיון העבר. חוסן נפשי יפתח בפני אפשרויות נוספות רק לאחר התמדה בתוך תהליך.

האם בכלל כדאי וחשוב עבורי להצליח להרים משקולת של 100 קילו? או לגדל עור של פיל ולהפוך לאדם בלתי חדיר? זו כבר שאלה אחרת.