הבוקר טיילתי בטבע במקום שבו ההליכה מאתגרת וטכנית, מה שנקרא מיטיבי לכת. התקדמתי לאט ובצעדים מדודים, ובעודי צועד בכבדות נעשיתי יותר מודע לגוף שלי. שמתי לב שיש בי תחושה של חוסר יציבות וחשש. שמתי לב גם שכל פסיעה מתחילה רק אחרי שהקודמת התבססה היטב בקרקע.
ופתאום צצה בי מחשבה. חשבתי לעצמי מה יקרה אם אתחיל את הצעד הבא לפני שסיימתי את הצעד הקודם? החלטתי לעשות ניסוי קטן ולראות מה באמת קורה, כי לזה המחשבות לא מספיק טובות. גיליתי שאני מתקדם יותר מהר. גיליתי שהתחושה של חוסר יציבות נעלמה. החששות התפוגגו, הכבדות הפכה לקלילות והמודעות התפזרה לה מתוכי אל המשך הדרך. הסביבה החיצונית לא השתנתה כלל. השינוי התחיל מבפנים מתוך מקום של מודעות עצמית ואחיזה בפחד אל מקום של שחרור.